על חושך וזריחה

"בזמן הזריחה, השמש עדיין לא עולה, אבל זה גם לא לילה.
זה זמן ביניים… 

וזה מה שעושה את הזריחה כל כך מיוחדת.
חכמינו הקדושים מלמדים אותנו:

שזה הזמן שהתינוקות מתעוררים ורוצים לינוק.
זה הזמן שבעל ואישה מתעוררים
ורוצים להיות כל כך קרובים זה לזה.
זה הזמן שאורו של משיח זורח.
זה הזמן שכולם חולמים שהיום יהיה היום של הגאולה.
כל מי שהיה ער כל הלילה טעם את העומק הנפלא והמתיקות של תפילת ותיקין…
האם פעם התפללת ליד הכותל הקדוש בזריחה?
ממש אפשר להרגיש שזה התחלת הגאולה.
זריחה זה עדיין זמן של קצת חשוך,
אנחנו לא ממש רואים זה את זה.
אנחנו רק רואים בעיניים של הנשמה שלנו.
והנשמה שלנו רק רואה את ה’.
הדרך שאנו מכינים את עצמנו היא להבין שאין לנו עדיין את כל הכלים בשביל הגאולה,
ומה שאנו צריכים לעשות,
הוא לזרוק את כל הכלים הישנים והמלוכלכים.
ולטהר את עצמנו ואת העולם כולו." 

הרב שלמה קרליבך

זוהי הסיבה שצריך שוב ושוב לעשות בדק בית ולברור כל פיסה של שקר וחצי-אמת שנכנסה יחד עם הקדושה, ולשחרר מערימת שטויות וזיוף כל ניצוץ אפשרי ולא לפחד כי לשקר אכן אין רגלים ואמת היא נצחית.
בעבודה רוחנית יש כלל שאדם כל הזמן צריך לשנות תפיסת המציאות שלו כי בכל מדרגה "המציאות" היא אחרת. וככל שהוא מתקדם יותר, ככה הכלי שלו מזדכך והוא זקוק לאורות ומוחין חדשים. וכל מה ששירת אותו עד עכשיו והיה טוב לו הופך להיות מצר ומצריים ממש. וככל שהלימוד יהיה אמיתי ונקי והחיבור יהיה נכון כך גובר הסיכוי להשיג מוחין חדשים מתאימים. מחורבן בית המקדש – שבירת כלי, השחטת פרות קדושות – צומח ונולד משיח – מודעת מחודשת וצלולה, שכל הישר, וחיבור לאמת נצחית ואינסופית. ממצב לילה וחושך אנחנו עוברים למצב של שחר ויום, והכל נהיה ברור ומובן. וכך כל פעם מחדש במדרגה חדשה שנשיג.

מאת: יעל זיסמן, "לב איתן"