"אהבה חלוטה"
מסר מהרב מקובל י.ל. אשלג "בעל הסולם"
(על פי אגרת ז' מתוך ספר "אגרות הסולם" הדרכות בעבודת ה' בדרך חכמת האמת")
אהבה "שורשית רוחנית" של בורא לבן אדם אי אפשר למשול לאהבת ריעים שתלויה באיזה סיבה מן הסיבות העומדים סוף כל סוף להבטל, אלא לאהבת אב ובנו שזהו גם כן שורשית בלתי תלויה בדבר.
באהבה זו ישנו מנהג פלא. מחויב בן יחיד לאהוב את הוריו ביותר, כי מגלים אליו אהבה ביותר מאבא ואמא שיש להם בנים מרובים. אבל במציאות אין כן, נהפוך הוא. ככל שאבא ואמא נקשרים לבניהם בחבלי אהבה יתרה, אז ערך אהבת הבנים מוצער ומוקטן מאד, עד שלפעמים מגיע למצב "שנכבה מלב הבנים כל רגש האהבה", שזהו מנהג מחוקי הטבע הטבוע בעולם.
וטעם הדבר הוא פשוט, כי אהבת אב לבנו היא שרשית טבעית, גם הבן חושק שאביו יאהב אותו, וזה בלבבם: בחינת יראה – האב מתירא מאד שבנו לא ישנא אותו, והבן מתירא שאביו לא ישנא אותו. "ויראה תמידית" זו גורמת להם לגלות מעשים טובים בין איש לרעהו, שאב מתאמץ לגלות אהבתו בהתמדה כלפי בנו, והבן מתאמץ גם כן לגלות אהבתו בפועל בהתמדה.
אהבה מתרבה ופורה בליבם של שניהם, עד שהאחד מתגבר במעשים טובים על השני בשיעור גדול ושלם, כלומר שהאב גילה לבן שיעור שלם של אהבה שעליו אין להוסיף עוד ואין לגרוע, ואז רואה הבן בלב אביו בחינת "אהבה חלוטה" – אהבה מוחלטת, שאין מעבר ממנה. הבן אינו מתירא כלל שיקטן אהבתו, וגם אין לו תקווה שיתרבה עוד אהבתו, וזה נקרא "אהבה חלוטה".
ואז הבן לאט לאט מתעצל לגלות מעשים טובים לעיני אביו. וכאשר מתמעטים מעשים טובים וגילוי אהבה בלב הבן לאביו, ממש בערך הזה יכבו גם כן ניצוצי "אהבה השורשית" ששחקוקים בלב הבן מצד הטבע, ונעשה לו טבע שני קרוב לשנאה ח"ו, כי קורה מצב ש"אהבה חלוטה" מתחילה להבלע באבריו של בן ומפסיק להרגיש כל מעשים טובים שאביו עושה עמו, והופכים אפילו קטנים ושפלים בעיניו, כלומר מקבל אהבה כמובנת מאליה ואפילו מבזה אותה. וזה סוד הכתוב בבראשית: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת כו'". זוהי אמירה של יעקב אבינו שבגדולתו מונע מעצמו לקבל חסדי ה' בצורה של "אהבה חלוטה" ומתנהג בביטול מוחלט ביראה כדי לא לקבל שום דבר כמובן מאליו מבורא יתברך.
המנגון של "אהבה חלוטה" שבאיזשהו שלב יכולה להפוך לשנאה ונראה שיש לה גבול, יש לו טעם עמוק והוא סוד של פריה ורביה שברוחניות.
מטרה של עבודה רוחנית היא דביקות בה', והיא באה רק על ידי אהבה ותענוג, שהיא "אהבה שלמה" שהיא "אהבה חלוטה". זהו סוד שהלביש הקב"ה נשמה בגוף ובחומר עכור, אשר נודע לו שהוא צריך לגלות אהבה בפועל, ובחסרון גילוי אהבה בלב עצמו, תיכף טבע החומר מנסה לכבות כל רגשי אהבה הקנוי לו.
"השלם שורה על השלם" פירושו שיש ידיעה מוחלטת מצד השכל באהבה חלוטה ושלמה.
ומכל מקום כן אפשר עוד להוסיף באהבה. ואם לא יוסיף אהבה, תגרע ותתכבה כל אהבה שכבר קנה. וזה סוד "והארץ לא תמכר לצמיתות וכו" (ויקרא), כלומר צריך לחדש קנין כל חמישים שנות יובל. "ארץ" רוחני הוא רצון של בן אדם, ונדרש כל פעם לחדש את הרצון כדי לבנות לזכך ולהרחיב כלי כדי להיות ראוי לאהבה שלא תכבה בסוד "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".
ואיך לא להגיע למצב של "אהבה חלוטה" שיכולה להפוך לשנאה?
הרוחניות שלנו מלובשת בחומר וטבע החומר להתקרר מחמת אהבה חלוטה כנ"ל, אז האהבה נמחקת. אז אם מרגישים אהבה בצד השלימות מוחלטת, מחויב אדם להתחיל בפועל "לגלות אהבה", מחמת פחד הקרירות העולה מהרגש אהבה חלוטה ששוללת כל יראה. כך בדרך זו מתרבה החשק ומתרבה כפליים באהבה שנקראת "פריה ורביה". כלומר השקעה באהבה דרך מעשים טובים מונעת מאתנו להגיע למצב של שלימות ומיצוי שלא יאפשר התפתחות וריבוי אהבה וממקום זה היא תתחיל לדעוך. חוק רוחני זה תכף גם לאהבת האדם ליוצרו וגם לאהבה לזולת, בזוגיות ולילדיו.
"וכל זה דברים כנים ואמתיים מאד, והכנס אותם לאוצר לאחרית הימים בע"ה בקרוב".
(הוכן ע"י יעל זיסמן, בי"ס "לב איתן")