טו' בשבט הגיע

בענין טו בשבט

חודש שבט בסימן דלי. דלי מסמל כלי שהתחלנו לבנות בראש השנה, וכי רוב הגשמים כבר ירדו זה סימן להגשמת הרצון, שהתפתח עד ספירת הוד.

שבט מקושר לספירת הוד, לתכונות נקביות, שמוכנות לקבל אורות.

הזוג הזכרי שלו זה חודש אב. טו באב זה יום אהבה והוא נמצא ממש מול טו בשבט.

טו בשבט זה ראש השנה לאילנות - אילנות רוחניים, עץ חיים ועץ הדעת. יום שבו צריך להתבונן בפירות בעבודה רוחנית שהשגנו. צריך להכנס למצב שהיינו בו בראש השנה, סוג של דין פנימי ולדון על הפירות בצורה אמיתית ככל האפשר.

• האם אנחנו מרגישים שמחה בעבודה רוחנית?
• האם אנחנו רוצים לפעול למען הזולת?

אם התשובה היא חיובית אז יש לנו פירות בהשפעה.

סביב הפירות יש קליפה. הקליפה בעולם הפנימי שלנו זוהי תפיסה חיצונית שבתודעה. יש סוגי קליפות למשל קליפת פילוסופיה ואפיקורסות, יש קליפת דמיון שמגבילה אותנו לצאת מחוץ לגבולי עולם הגשמי, יש קליפת ביקורת של שכל חיצוני ומבקרת בריאת הבורא ית' בצורה שלילית. ישנה קליפה של דיאלוג הפנימי, שבן אדם עושה עם עצמו ועל עצמו ולא יכול לצאת מתפיסתו האנוכית, כי כל מה שמענין אותו זה רק הוא, ורבות אחרות.

לעומת זאת בקליפת פירות יש תועלת רבה, למשל יש בה הרבה ויטמינים ומינרלים. למשל, תפוח מסמל קדושה, ובקליפת תפוח יש ברזל והוא עוזר לנו להגיע למטרה כי מחזק אותנו. הברזל בקליפה מסמל פעולות חיצוניות שאנחנו עושים כדי להגיע למטרה רוחנית, ליצור אוירה מתאימה להתפתחות של הנשמה שלנו.

פעלות חיצוניות נחוצות לנו – למשל מצוות, חגים, מעשים טובים – כי הם מקרבים אותנו לבורא, מאירים את הלב שלנו לזיווג רוחני.

יש לנו גם קליפות פנימיות בתפיסה ובמחשבות שדרושות תיקון. כל דבר שמפריע לקשר עם הבורא עולם הוא קליפה – אגו, פחד, חוסר ודאות, חוסר בטחון, חוסר אמונה, שלילה וכו'. אנחנו צריכים לבדוק היטב מה מפריע לנו בעבודה פנימית ומונע מאתנו להיות בחיבור עם ה'

נהוג לעשות סדר טו בשבט עם אכילת פירות ושתית יין. הבעל שם טוב אומר שבכל מאכל יש ניצוץ רוחני, ניצוץ של קדושה ששייך לנשמת האדם שאוכל אותו. בכתבי האר"י ז"ל כתוב שע"י הברכה גורם להמשיך שפע עליון, והשר הממונה על אותו הפרי מתמלא משפע זה כדי לגדל את הפרי שנית.

הכי חשוב בסדר הזה הוא התבוננות בעולם הפנימי כדי להפוך למודעים יותר, להרחיב ולעלות את התודעה למקומות גבוהים יותר.

הסעודה והתבוננות שעושים בה ביום המיוחד הזה מאפשרות לנו להוריד קליפות מעצמנו ולהתקדם הלאה בצורה איכותית יותר.

סדר הסעודה וכוונות להתבונוות:

כוס 1 - יין לבן - עולם אצילות

להכין פירות משבעת המינים שברכתם "פרי העץ" ונתברכה בהם ארץ ישראל. 
יש פירות שאחוזים בעולם בריאה, יש פירות שאחוזים בעולם יצירה, ויש פירות שאחוזים בעולם עשיה.לכן המקובלים אוכלים בט"ו בשבט שלשים מיני פירות כנגד שלשה עולמות ועשר ספירות שבכל עולם.
מתחברים לעולם הרוחני ומחזקים תפיסה מודעת של מציאות. זוכרים שהמטרה שלנו היא הורדת הקליפות שתאפשר לנו להתקדם למטרות שלנו.

מתחילים מעולם אצילות - האוצר המחשבות שלנו.
מוזגים כוס יין לבן, שמסמל אור השפע מעולם הכי גבוהה - אצילות.
מברכים "פרי הגפן" ושותים.
מתבוננים במחשבות ובודקים פירות העבודה שלנו על המחשבות, איך הצלחנו לשלוט בהם ולעשות עבודת בירורים בין טוב לרע.

• איך הצלחנו להתקדם בעבדוה זו מראש השנה עד עכשיו?
• מה טיב המחשבות שלנו?
• האם למדנו לכוון מחשבותנו לבורא עולם ולהחזיק את המחשבה בפוקוס?
• האם אנחנו בכלל יודעים להיות בפוקס על כל מה שאנחנו עושים והמחשבה לא מתפזרת ולא בורחת לנו?
• האם אנחנו מסוגלים לקלוט עולם המחשבות ללא שום תמונה גשמית?
• האם אנחנו מסוגלים להחזיר משחבה לשורשה ולהתבונן איך היא מתפתחת ולאן?
• האם אנחנו יודעים להרגיש בצורה מופשטת?
• האם יודעים לסנן ולברור מחשבות ככה שמכניסים לראש רק אלה שטובות מבחינתנו?
• כמה זמן אנחנו מסוגלים להיות בתשומת לב על מחשבה אחת?

כל ההתבוננות קשורה לשיטה במחשבה בנקודה הכי עליונה, בשורש - בעולם האצילות.

כוס 2 - יין מעורב - לבן ומעט אדום - עולם בריאה

מה שמאפיין את הפירות של עולם הבריאה זה שהכל נאכל, גם הקליפה וגם הפרי כמו בענבים, תאנים, אגסים, חבושים, תותים וכו'.
מוזגים כוס שניה ומערבבים יין אדום עם לבן, כך שלבן יהיה יותר מאדום. מוסיפים רק קצת מיין אדום. זה מסמל עולם בריאה.

בריאה זה מקום דמיון ודמות. זה עולם ברובו טוב ונקי, אבל כבר מעורב ברע, בקצת אגו. בעולם הזה כבר מתחילים להרגיש פירוד, אבל יש רצון להגיע לאחדות. בבריאה אנחנו רוצים לדמות לבורא, ולהיות אוהבים ובנתינה. בבריאה בוערת אש של תשוקה שרוצה להתאחד עם עולמות עליונים כמו השרפים, שנשרפים באש קדוש ועפים בשיש כנפים לבצע משימות של בורא עולם.

• בבריאה צריך לבדוק כוח רצון שלנו להיות באחדות עם הבורא ולדמות לו במידות ובתכונות.
• להרגיש חוסר בנוכחות ובהרגשת הנוכחות האלוהית בחיים שלנו.
• האם יש לנו מחשבות לעשות נחת רוח לבורא?
• האם אנחנו אמיתיים בכוונות שלנו כלפיו?

אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו היטב. אם הכל בסדר אז מרגישים סיפוק מפירות העבודה ומקבלים החלטות וחיזוקים לעתיד.

כוס 3 - יין מעורב - אדום ומעט לבן - עולם יצירה

הפירות הנאכלים כאן שיש להם גרעין שלא נאכל כמו: אפרסק,משמש, זיתים, תמרים, דובדבנים וכו'.
מוזגים כוס שלישית - רובו אדום וקצת לבן.
פרופורציה הזאת מסמלת הגשמת הרצון הרוחני והוא הופך להיות מורגש בעולם היצירה. בעולם הזה נמצאים מלאכים שנקראים חיות קודש. מלאכים האלה מבטאים כוחות רוחניים שלנו. הם יחסית מרוחקים מהמקור ומורגשים לנו כתכונות מסויומות של אישיות שלנו. בעולם הזה אפשר להרגיש גאוה עצמית, שנובעת מידע וכוחות שיש לנו. בגלל זה ביין שבכוס הוא ברובו אדום ורק מעט לבן, כי בעולם יצירה רע שולט על טוב. בשלב הזה עלינו לבדוק כמה גאווה יש בנו ואיך אנחנו מרגישים שרק הבורא הוא מקור הכוחות שיש לנו. מתבוננים בפירות שנוצרו עקב הפעלת הכוח המחשבה, ומבינים עד כמה הכוחול האלה משתוקקים לחזור לחיק הבורא, כי הוא הסיבה והמקור של הכל. מתבוננים ומקבלים החלטות טובות.

כוס 4 - יין אדום - עולם עשייה

בעולם העשיה יש פירות שהקליפה החיצונית שלהם לא נאכלת. וזה משום שעולם עשיה קרוב לקליפות יש קליפה החופה עליו. מדובר על פירות כמו: אגוזים, שקדים, רימונים, לוזים, פיסטוקים וכו'.
מוזגים רק יים אדום. הוא מסמל עולם עשייה. העולם הזה כולו רע, כי לא מגלה כלל אור הבורא. זה מקום הכי מסובך וחשוך, מקום של קורבנות.

מה אפשר להקריב בעשייה בעולם הפנימי?

מקריבים תפיסה חיצונית שגויה, כעסים, ביקורת, תשוקות שפלות, שמנתקות אותנו מהבורא. בודקים מה עוד אפשר להקריב מאתנו שהוא מנתק ומפריד מרוחני וגבוהה ומפריע לחיבור עם נשמתנו הקדושה. צריך לוודא שהקורבן לא נעשה בגאווה. ממשיכים להתבונן, מקבלים סיפוק מעבודה וממשיכים להחלטות טובות לעתיד.

עצים גדלים כנגד כוח המשיכה של כדור הארץ ומתגברים על קושי הזה בגדילה מתמדת. בטו' בשבט ישנה אפשרות להתחבר לכל הגדילה והצמיחה תמידית שתלווה אותנו במסע חיינו לכל החיים. וכל שנה כח הזה מתחדש ביום הזה ודרך הסעודה והתבוננות נקבל כוחות מחודשים לשנה שלמה להתפתחות וצמיחה רוחנית.

מאת יעל זיסמן. 
מבוסס על מאמרים של זוהר, י.אשרוב, כתבי האר"י